הסביבה מתקשה לפרגן

וייס נולד למשפחה חסידית המשתייכת לחצר הקודש ויז'ניץ.
בשונה מהרבה אמנים אחרים, את המוזיקה הוא לא ספג מהבית.

גם לא מהחסידות – שנטועה בפני עצמה עמוק בצלילי הרגש שלה, שכבשו את העולם היהודי.
הקו המוזיקלי שלו שונה. הוא לא נתן לשטאנצים המוזיקליים הקבועים להניע אותו.
את דרכו סלל בעצמו וכך הביא לעולם חידוש מוזיקלי שטרם נשמע כמותו,
בטח לא מאחד שנמנה על אחת החסידויות המפורסמות. לדבריו, משפחתו רחוקה מאוד מהתחום המוזיקלי. "גדלתי במוסדות של חסידות ויז'ניץ באשדוד ושם לא הייתה לי דרך לבטא את יכולותיי בתחום המוזיקה.
פשוט לא הייתי שם. בנקודה מסוימת,

אי שם בגיל תשע, חל המפנה. נדבקתי אז לראשונה ב'חיידק' המוזיקלי ומאז הוא אינו מרפה ממני.
זה פשוט תקף אותי. רק שנים לאחר מכן, בשיחה עם אדם שייעץ לי, הבנתי מה זה היה.
הוא אמר לי בעת שהצגתי לפניו את לבטיי, שאם החיידק המוזיקלי תקף אותי – אין לי דרך להשתחרר ממנו.
הוא אמר לי אז: 'גם אם תנסה לברוח, הוא יבוא אחריך'. והוא אכן בא אחריי"…

בהיותו ילד בגיל תשע, כאשר אותו 'חיידק' החל להופיע,
הוא פנה לאימו וביקש ממנה שתאפשר לו ללמוד נגינה. נדרשה מערכת של שכנועים,
בעיקר של המורה המוזיקלי שחשש שמדובר בעוד תלמיד שיבוא לחודש ויפסיק באמצע, אבל אותו חודש נמשך תקופה מאוד ארוכה. "אימי רכשה לי אז אורגנית, בעסקה שאפשרה לה להחזיר אותה לחנות עד חודשיים מהשימוש הראשון. זה היה סוג של 'ביטוח' כזה. אולי אחרי חודשיים 'יעבור לי', ואז – היא לא תיתקע עם אורגנית שמעלה אבק ומנסים להיפטר ממנה בערב פסח… הבטחתי לה שאתמיד בזה לאורך זמן. בפועל, החודשיים האלה ארכו הרבה שנים שבהן למדתי תווים והשתלמתי בתחום".

אבל גם כאשר התחיל לנגן ולגלות ניצנים ראשונים של כישרון חבוי – החיזוק מהסביבה עדיין לא הגיע. כולל זו הקרובה אליו ביותר. "לאורך כל החיים קיבלתי פידבקים של 'אתה לא מספיק טוב'. פשוט לא. זה היה כל התהליך שעברתי.

המשפחה שלי ויז'ניצאית סטנדרטית והיא לא הכירה את הסגנון המוזיקלי שאני יצרתי.
כך מצאתי את עצמי די בודד". היחס סביבו למוזיקה, היה של אדישות במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב, לעיתים תכופות, זכה להרמות גבה לא מעטות.

החידושים שלו לא התקבלו בסבר פנים יפות.
אחד המקרים הזכורים לו ביותר, היה שמחת 'שבע ברכות' בוויז'ניץ. "אני זוכר שהייתי באירוע בנוכחות הרבי, מרן האדמו"ר מוויז'ניץ שליט"א, שבאותו זמן עוד היה אב"ד קריית ויז'ניץ, ושם עשיתי עיבוד צועני חדש לניגון ויז'ניצאי עתיק. משהו יפה, מעין אריזה חדשה לשיר הישן. התחושה שקיבלתי אז הייתה שלא מבינים מה אני רוצה מהם. אמרתי אז למישהו שניגש אלי, שאני כנראה לא יודע לנגן… עד היום יש לי תמונה משם שמעלה בי את הזיכרון ההוא. בצורה כזו או אחרת קיבלתי את התחושה הזאת אינספור פעמים. מהרבה כיוונים הבנתי שאני לא 'זה'. הבאתי משהו שאנשים מבפנים לא הצליחו להכיל".

לא מעט אמנים צמחו מתוך הערוגות המוזיקליות של חסידות ויז'ניץ. הם מעידים שהשירה שספגו בילדותם עיצבה את המורשת המוזיקלית שלהם. גם אצלך ניתן לומר שהושפעת מניגוני בית ויז'ניץ?

"האמת שלא הייתה לשירים ששמעתי בילדותי הרבה השפעה על מה שאני עושה היום.
יצרתי דרך חדשה משלי. כמובן שאני מאוד מתחבר לכמה ניגונים של ויז'ניץ,
אבל זה לא מה שעיצב את התפיסה המוזיקלית שלי.
אני מחובר בעיקר לטקסטים וללחן של ניגוני הימים הנוראים.
יש כמה ניגונים מאוד חזקים שהתחברתי אליהם.
"כשהשתתפתי בתפילות הימים הנוראים בבית המדרש של החסידות,
אני זוכר פעם אחת שתהיתי לעצמי בראש השנה, אם מישהו מהמתפללים לידי מבין מה הוא מנגן.
בתוך כל ההילה של התפילות, הניגונים, הרבי והמון המתפללים, לפעמים פחות שמים לב למילים שנאמרות.
זה גרם לי ללמוד את המילים של 'ויאתיו כל לעבדך', ולפתע הרגשתי באיזה שיר נשגב מדובר.
זה משהו שמאוד קל להתחבר אליו, אם אתה באמת מבין אותו.
אבל אין משהו מזה ש'נגע' מאוחר יותר במוזיקה שלי. אני רואה בזה משהו שפורט על אזורים אחרים בנפש".