יום ליום – גיליון פסח

לא צריך הרבה כדי לגרום למוטי לספר את מה שעומד מאחורי השיר הזה:
"היהודי הישיש יושב ליד שולחן ליל הסדר. דמעות אושר נושרות לו על זקנו הלבן.
ר' אנשיל ברוידא, קוראים לו לחסיד הזקן. הוא בא מ"שם", מהמחנות.
מהתופת. כשיצא משם בחיים, העולם כולו מצא את עצמו בחורבן.
כך, גם עולמו הפרטי שלו. המשפחה כולה נותרו שם. בקברות האחים, במשרפות, בתי הגזים.
והוא, קם מהאפר, קיבל חיוך משמים, הקים את עולמו מחדש וכעת הוא יושב בהדרו,
מוקף בבניו, בנותיו, חתניו, כלותיו, נכדיו וניניו, כשתילי זיתים סביב לשולחנו.
"הוא מביט בהם, בילדים הרכים עם העיניים הטהורות, איך שהם שרים מה נשנתה.
העיניים שלו דומעות, מבעד למשקפיים, הדמעות נראות ענקיות במיוחד. יוסל'ה הנכד מסיים לשיר,
ואז, רגע לפני שעוברים לאחיו, הקטן יותר, הוא מפתיע: "זיידי, סבא, אני יודע שיש רק ארבע שאלות.
אבל יש לי שאלה חמישית, היא לא כתובה בהגדה, "שאל בני – שאל", עונה ר' אנשיל.

"אתה, סבא, שעברת את אימי הימים ההם, את הניסיונות הכי נוראיים,
איך אתה יכול היום לחייך? איך הצלחת להתמודד?" עיניו של ר' אנשיל מתרצנות,
הוא חושב ואז מחייך באהבה: "שש עשורים עברו מאז שזכיתי להסתופף בליל הסדר
אצל הרה"ק רבי יששכר דוב מבעלזא זי"ע, שם היה בנו הקדוש, שהסתכל בערגת קודש
על כל תנועה של האב, אך ברצון הרבי לקיים בהידור את מצוות ההגדה "כדי שישאלו התינוקות",
הוא עשה מעשים שונים בהגזמה שאינה אופיינית, אך לא, הבן אינו שואל.
הוא מסתכל על אביו בסקרנות ודריכות. אבל שאלה – אין לו.
פנה הרבי לבנו: יקירי, ילדי, אין לך תמיהה על התנהגותי?! שום דבר?
ממשיך הבן להביט על אביו במבט זך, ועונה בתמימות: "הכל אחרת, הכל שונה,
יש לי הרבה מה לשאול, אבל אבא, אתה בעצמך לימדת אותי ש'על אבא לא שואלים שאלות',
אז למה שאשאל גם אם מתרחשים דברים מוזרים?"
המשפחה כולה דוממת, מאזינים לסבא,
ר' אנשיל הנרגש שמגביה את קולו ברעד: "כשהייתי בגיהנום ההוא, היו הרבה שאלות,
שאלות קשות וכאובות, אבל ידעתי גם ידעתי, שכל מה שקורה לי – זה מאבא.
ועל אבא, כך למדתי, לא שואלים שאלות.
המשכתי לחיות בלי תשובה – אז אתה שואל איך עברתי את השואה האיומה,
איך שרדתי עם הייסורים בגוף ונפש, איך הרגשתי כשהאישה שהייתה לי נלקחה ונרצחה,
עם הילדים שהיו ואינם, עם השריפות, עם המחלות, עם הרעב, עם הקשיים שלא מפסיקים.
אוי ניסיונות. אוי כמה לא רציתי לחייך בכלל. ובכל פעם צרחתי מכאב, בכל פעם עלו שאלות מחדש,
ואולי זה לא מגיע לי? למה הוא עושה לי את זה? מה יהיה???
ובכל פעם גם עניתי לעצמי: בסוף, הכל מאבא שאוהב כל כך,
אהבת עולם, הוא יודע הכי טוב מה נכון לנו, אבא שבשמיים, אין עוד מלבדו.
ועל אבא, לא שואלים שאלות!"

כשמוטי שר את השיר, מספר את תוכנו ומשמיע לי אותו פעם ופעמיים,
אני רק מצטער על כך שאני נאלץ להפסיק אותו, בשביל הראיון.
"תשלח לי אותו ראשון" אני מבקש, והוא מתחייב.