אמנם יש לנו הרבה שאלות שלא מובנות,
אבל למרות השאלות "על אבא לא שואלים שאלות"
חצי חלום התגשם, טנקיו השם!
להיות שליח מהקב"ה, לכתוב טקסט ולהלחין, זה החלום שלי.
את השיר הזה שמעתי לראשונה מר' שמואל גריינמן,
כמה חודשים לקח לתמצת את הסיפור הזה ל 3 דק' ומסר משובח.
קטעים ממנו אני הלחנתי וכתבתי, וקטעים נוספים מר' שמואל גריינמן.
אני פשוט לא יכול לוותר על המהות והשליחות שאפשר לעשות עם ר' שמואל גריינמן!
את העיבוד עשיתי עם דיוד טויב כישרון ומעבד מיוחד!
על הדיוקים בפרויקט שכל כולו השראה ומורה דרך למוזיקה,
יובל סלע, שלא מוותר לי על שום פרט במוזיקה.
את הקליפ תכננתי ערכתי בעצמי, עם כישרון גרפיקאי בחסד עליון,
שידע לרדת לסוף דעתי, ארי יאקוב!
ועל עריכת צבע ללא שום ספק, הרשי סגל. על אנשים מיוחדים אני לא מוותר.
נשאר לכם רק להאזין ולהנות…
פסח כשר ושמח
מוטי וייס
הסיפור בהרחבה…
היהודי הישיש יושב ליד שולחן ליל הסדר. דמעות אושר נושרות לו על זקנו הלבן.
ר' אנשיל ברוידא, קוראים לו לחסיד הזקן. הוא בא מ"שם", מהמחנות. מהתופת.
כשיצא משם בחיים, העולם כולו מצא את עצמו בחורבן. כך, גם עולמו הפרטי שלו. המשפחה כולה נותרו שם. בקברות האחים, במשרפות, בתאי הגזים. והוא, קם מהאפר, קיבל חיוך משמים, הקים את עולמו מחדש.
וכעת הוא יושב בהדרו, מוקף בבניו, בנותיו, חתניו, כלותיו, נכדיו וניניו, כשתילי זיתים סביב לשולחנו.
הוא מביט בהם, בילדים הרכים עם העיניים הטהורות, איך שהם שרים מה נשנתה. העיניים שלו דומעות, מבעד למשקפיים, הדמעות נראות ענקיות במיוחד.
יוסל'ה מסיים לשיר, ואז, רגע לפני שעוברים לאחיו, הקטן יותר, הוא מפתיע: "זיידי, סבא, אני יודע שיש רק ארבע שאלות. אבל יש לי שאלה חמישית, היא לא כתובה בהגדה".
"שאל בני – שאל", עונה ר' אנשיל ברוך.
"אתה, סבא, שעברת את אימי הימים ההם, את הניסיונות הכי נוראיים, איך אתה יכול היום לחייך? איך הצלחת להתמודד?"
עיניו של ר' אנשיל מתרצנות, הוא חושב ואז מחייך באהבה:
"שש עשורים עברו מאז שזכיתי להסתופף בליל הסדר אצל הרה"ק רבי יששכר דוב מבעלזא זי"ע, שם היה בנו הקדוש, שהסתכל בערגת קודש על כל תנועה של האב, אך ברצון הרבי לקיים בהידור את מצוות ההגדה "כדי שישאלו התינוקות", הוא עשה מעשים שונים בהגזמה שאינה אופיינית, אך לא, הבן אינו שואל. הוא מסתכל על אביו בסקרנות ודריכות. אבל שאלה – אין לו.
פנה הרבי לבנו:
יקירי, ילדי, אין לך תמיהה על התנהגותי?! שום דבר?
ממשיך הבן להביט על אביו במבט זך, ועונה בתמימות:
"הכל אחרת, הכל שונה, יש לי הרבה מה לשאול, אבל אבא,
אתה בעצמך לימדת אותי ש'על אבא לא שואלים שאלות', אז למה שאשאל גם אם מתרחשים דברים מוזרים?"
המשפחה כולה דוממת, מאזינים לסבא, ר' אנשיל הנרגש שמגביה את קולו ברעד:
"כשהייתי בגיהנום ההוא, היו הרבה שאלות, שאלות קשות וכאובות, אבל ידעתי גם ידעתי, שכל מה שקורה לי – זה מאבא. ועל אבא, כך למדתי, לא שואלים שאלות. המשכתי לחיות בלי תשובה –
אז אתה שואל איך עברתי את השואה האיומה, איך שרדתי עם הייסורים בגוף ונפש, איך הרגשתי כשהאישה שהייתה לי נלקחה ונרצחה, עם הילדים שהיו ואינם, עם השריפות, עם המחלות, עם הרעב, עם הקשיים שלא מפסיקים. אוי ניסיונות. אוי כמה לא רציתי לחייך בכלל. ובכל פעם צרחתי מכאב, בכל פעם עלו שאלות מחדש, ואולי זה לא מגיע לי? למה הוא עושה לי את זה? מה יהיה??? ובכל פעם גם עניתי לעצמי: בסוף, הכל מאבא שאוהב כל כך, אהבת עולם, הוא יודע הכי טוב מה נכון לנו, אבא שבשמיים, אין עוד מלבדו. ועל אבא, לא שואלים שאלות!"
