"פייבל, תן איזה דיבור טוב…", אמרתי לו אז, לפני כמה חודשים, "דיבור של אמת".
פייבל פראנק מסתכל עלי ומתחיל לשיר את 'לעורר ליבי' שאני מעלה כל ערב שבת (מתוך מחרוזת שבת שבדרך)
"זה מחזיר אותי הביתה", הוא אומר, "קרית ויז'ניץ, זמירות שבת…"
סיפרתי לו שכבר תקופה ארוכה יושב לי רעיון, לשיר את המילים המופלאות 'יש עניין' במנגינה ברסלבאית.
"תקשיב", עונה פייבל, תקשיב למנגינה אחרת, 'הכל לטובה'. יש בתנועה שלה משהו שממש מסביר את משמעות המילים.
ופתאום, בלי תכנון, בלי במה, רק עם לב פתוח – מצאנו את עצמנו רוקדים יחד רבע שעה באמצע הרחוב.
מאז – לא הצלחתי לחכות עם זה יותר.
זה בוער בי.
יש לי עניין.
זה נתן לי להבין עומק חדש
בתוך כל מה שאני עובר – הדאגות, הרגשות, הירידות.
חודשים שאני הולך עם זה יום ולילה.
רק אני יודע מה ביני לבין עצמי.
ואני מאמין – שהכל יתהפך לטובה.
וגם לכם – שיתהפך הכל לטובה.
אמן.
ונהפוך, ונהפוך.
שלכם,
מוטי וייס