השיר 'יבנה המקדש' הפציע לפני שנה, היינו כמה חברים בעיר פדובה שבונציה, ביום היארצייט של הרמ"ד וואלי. שם הוא טמון. זיע"א. בליל שבת ישבנו בבית חב"ד המקומי, יחד עם קבוצת יהודים מכל העדות כל אחד מהנוכחים בתורו, שר את המילים 'יבנה המקדש' בטעמו ולחנו האישי. וכולם ענו אחריו במקהלה את הפזמון החוזר שנוצר. האחד, שר בהברה ליטאית וּבִּירְנוֹנוֹ, השני בחסידית, אִיבִּירנוּנוּ, השלישי בעברית: וּבִּרְנַנַה נעלה. וכך התחברו להם קטע לקטע לכדי שיר שלם מתוך חיבור בין יהודים ממקומות שונים, שהתאחדו בשירה אחת מלוכדת: וברננה נננננה נננננה ננעלה זהו למעשה המסר שאני מביא איתי בסיעתא דשמיא לכל אירוע שאני מוזמן לשמח בו. שירים ואוירה מאחדת, שכולם ישתלבו בשמחה וירגישו מחוברים. שכל אחד יחוש שהשמחה מבטאת את הזוויות והניואנסים המנגנים על מיתרי נשמתו. תשמעו אנקדוטה שנצרבה לי בלב: מידי פעם אני יוצא לנגן בבתי כלא, לשמח את האסירים הכלואים. באחת הפעמים, אני שם לב שבין האסירים יושב יהודי מאוד חשוב שלדאבון לב מרצה שם עונש מאסר. אני מנגן, כולם עליזים, אך הוא נראה מדוכדך. בגלל מעמדו שהיה מכובד והושפל, הצטנף בפינתו בבושה. כולנו יהודים ואחים. אוי גוואלד. לבי יצא אליו. הרגשתי שאני חייב אותו אצלי בלב. אני מסמן לו ביידים 'הכל בסדר? הסאונד איכותי? אני מנגן טוב? תודה להשם, הוא התרומם על רגליו. בתחילה סחב את עצמו אבל תוך כמה דקות כבר השתלב בשמחה הכללית. כעת כולם מחוברים. איזה כיף.
מוטי וייס
