למדתי שירה ישיבתית מהי בבית מדרשו ובמחיצתו של מרן רבי מזה שמואל שפירא זללה"ה.
לחנים שמקורם ברבא ואביי ומולבשים על פסוקים, ברוח רבי ברוך בער. באירועים מרוממים ישבנו ולמדנו
עוד חידוש וניגון. וכך למשל היה מונה: על הפסוק (תהילים מב ב) 'כאיל תערוג על אפיקי מים'
הקשה: מדוע כתוב 'על' ולא 'אל'?
והשיב: השתוקקות שלנו לתורה תהיה כמו איל שכל כך משתוקק כמו בזמן שהוא כבר רכון על המים.
אין דבר בעולם שיעצור אותו כעת. לפיכך 'על' ולא 'אל' ואז היה מלמד אותנו את הניגון החדש
על 'כאיל תערוג אל…'. היכל הנגינה, אמר לנו פעם, גבוה מהיכלות אחרים.
זו היתה נגינה אצילה וכוספת.
ומכאן למוטי וייס. חוט של אצילות נסוך על הלחנים שלו,
המולבשים על מילים הכי נוגעות עד שאתה מתעטף ברוח חדשה.
וייס קופץ ומתייגע. אולם נקודת הפתיחה כמו נקודת התכלית רוחניות.
רוח נכון, חרף התזויתיות, מתערה. אפשר להרגיש את הנשמה פועמת בו
ובשיריו ומהם לזולתם. להבדיל מזמרים זרים. כל פה תייחדך; ואפילו ייבנה המקדש
עם הוברננה ננה נהנהנ נעלה.
תגיד, שאלתי, ברור לך שעליך להודות לבורא עולם על מה שחנן אותך?
על כל נשימה וכל שניה שלא הספיק לעשות אתך צדקות?
וייס צוחק: "מיליון שירים לא יספיקו להודות"!
הוא הודה לי בחן על השבחים והפתיע: "ביום יומיים הקרובים ייצא שיר חדש שתאהב".
מה?
"על זה שעל אבא לא שואלים שאלות".
זה מרבי נחמן?
"זה מבוסס על סיפור של יהודי שעבר את השואה.
בליל הסדר אמר לו הנכד: סבא, יש לי שאלה חמישית: איך אחרי החושך הגדול אתה
מחייך? הסבא סיפר לי שלפני החושך הגדול זכה להיות על שולחנו
של האדמו"ר מבעלזא והיה שם גם בנו הקטן (הקוה"ט) רבי אהרון מבעלזא,
ככל שהאבא עשה דברים מוזרים כדי שכאן הבן ישאל,
הינוקא הקטנצ'יק לא פצה פה. האבא ניסה שוב, והבן שותק.
שאל אותו הרבי: 'בני, אין לך שאלות? והבן נושא עיניים טהורות לאביו ואומר:
'יש לי, אבל על אבא לא שואלים שאלות'.
והמילים הללו חוזרות שוב ושוב כמו פזמון. (וייס מנגן בטלפון:)
'על אבא לא שואלים שאלות'…".
אמתי לו: זה קונץ של רבי שמואל (שמוליק) גריינימן,
שתוך כדי סיפור שר מפעם לפעם את הפזמון שהוא המסר. כך עשה ב'הנך יפה רעייתי,
כאן קודם החטא וכאן אחרי החטא'.
רציתי לומר שאפילו 'על אבא לא שואלים' יש לגריינימן שיר.
מוטי וייס: "זה באמת שיר משותף לשנינו. קיבלתי ממנו חצי מהלחן.
בוא נאמר שזה שיר של שנינו".
כל הברכות; שמור נא על נביעת הטהרה
