דקה לפני שבת…
(((מאמר שכתבתי בתחילת ימי מגפת הקורונה)))
לכולנו היה סוף-שבוע של סערת מחשבות ורגשות (ואפילו עכשיו) בעודי מקפיד לא לצאת מהבית, אני שוטף את הבית, ואחרי מקלחת חמה, אני מזמזם לעצמי את ה"גוט שאבעס" הקרליבכי ויוצא אל המרפסת, נושם עמוקות את האויר הערב-שבתי כזה.
עד כה וכה, אני מעביר את החמין אל הפלטה, ואחריו יבוא תורו של המרק המהביל. צפירה של שבת מבשרת שהגיע הזמן להדליק נרות שבת. אני רץ לאורגן (קלידים), מנגן עוד שיר וחצי ושולח לידידים, בתוספת איחולי "א גוט שבעס".
השמש שקעה: סביב הבניינים ברחוב שכונת המתחרדים, נצבים במרחק של 2 מטר זה מזה: חסידי גור, ויז'ניץ, ספרדים, דתיים, וסידוריהם הפרטיים בידיהם. הם מוכנים לקבל פני שבת: לְכָה דוֹדִי לקראת כלה, פני שבת נקבלה!!!
מגוש-הבניינים הימני אני שומע את השכן פותח ב "לכה דודי" העממי, ובמנין האלטרנטיבי שמשמאל מפזם חסיד גור את ה"לְכָה דוֹדִי" של יעקב תלמוד (ניגון עתיק בן 70 שנה… וואו…) ומאחור – השכן מושקוביץ מתלהב בניגון מודז'יצאי נוסטלגי…
והנה עיני מבחינות ברכבו של השכן, שאינו שומר-שבת מאט את קצב הנסיעה, וילד אתיופי מטייל עם כלב וגם מביט בעינים משתאות בכל המנינים המזמרים שמסביב, ועל הספסל נח זוג מבוגרים, עטויי מסכות הפנים…
זו סיטואציה שכל במאי, ולוּ גם הגאון ביותר, אינו יכול לתאר לעצמו כי אם השם יתברך. ואני מהמרפסת – מתרגש, ואפילו מוריד דמעה קטנה, חושב לעצמי: כך הקב"ה רצה! הנה כי-כן לעת כזאת הגענו למלכות! "מביטים ומשתוקקים"
זהו "מעמד קידוש-השם" עצום ש'נכנס לי לעצמות', השכן חסיד גור עם הבן ליוצאי אתיופיה וההוא שעומד להחלץ מהרכב, כולם באותו רגע רואים ותוהים: מה קרה פה? וכך, עמוק בלב – נקשרים לקב"ה. כל אחד משתוקק ועושה את רצון ה' יתברך בדרגתו. כך הכל חשים ש'זה' באוויר, והשאלה היא האם גם ב'יום שאחרֵי', יוכל אותו חסיד להיכנס לתפילה עם האתיופי לאותו בית-כנסת, מבלי 'לְהִִשָּׁפֵד' במבטים רושפים?! האם החסיד המודרני יתקבל ללא שיפוט?! האם החסיד הנוצר את פיו ונוטר את לשונו, ועוצם עיניו מֵרְאוֹת ברע, כרבי אלימלך מליז'ענסק, יתקבל על חילוני?!
הקב"ה מפזר לנו 'סימנים' רבים ומשאיר לנו רמזים אין-ספור, שכל איש מבחין בהם בעצמו, אך, למעשה, האם לבו נוהה אחריהם? האם נפשו מתחקה על עקבותיהם?! התשובה היא כן!!!!! בפועל קבלנו את האופציה בכפייה! השינוי בלב כבר נעשה ולפועל ואני מאמין שגם בפועל כל אחד מאתנו נמצא כבר בתהליך הזה, בצעדה-רבתי לעבר המטרה: התיקון העצמי.
נפיק, איפוא, תובנות רבות, ונתקן את העולם העצמי והכללי הטוב ביותר שאנחנו יכולים, כך נקבל עולם חדש ומשופר, בו הכל יתהפך לברכה ולטובה!!!
בתקוה לבשורות טובות,
שלכם,
מוטי וייס
